שלם נ' 013 נטויז'ן בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בטענה לגביית כספים שלא כדין מהתובע.

לטענת התובע, הינו מנוי לשירותים של הנתבעת. הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי תקשורת, אבטחת מידע, קישור לאינטרנט ועוד. אין מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, יוני 2009 עד ינואר 2010, סיפקה הנתבעת לתובע שירותים שונים וכנגד זאת חוייב התובע בתשלומים שונים לנתבעת.

טוען התובע, כי בבדיקה שערך בחשבונות בהם חוייב על ידי הנתבעת, התברר לי כי במשך שישה חודשים, בחודשים יולי עד דצמבר 2009, חוייב על ידי הנתבעת בתשלום המסתכם ב-5 ש''ח לחודש בגין מנוי אותו רכש כביכול לחבילת שיחות לחו''ל. עוד טוען התובע, כי מעודו לא רכש חבילה שכזו וכי כאשר פנה לנתבעת בעניין זה, זוכה על ידה בגין מלוא הסכומים. בנוסף, טוען התובע כי רכש מהנתבעת חבילת גלישה במסגרתה גם הובטחה לו הטבה של שני חודשי גלישה ללא תשלום. בבדיקה שערך התובע התברר לו שהטבה זו לא נרשמה כלל במערכת הנתבעת ואלמלא בדק זאת, לא היה מקבל את ההטבה שהובטחה לו, כאמור. בנסיבות אלו טוען התובע, כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפיו וגבתה ממנו סכומי כסף שלא כדין, אשר אף שהוחזרו לו, מבטאים התנהלות חסרת תום לב מצד הנתבעת. התובע עותר איפוא לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים אשר מטרתם המוצהרת הרתעת הנתבעת מהתנהלות שכזו. סכום התביעה עומד על 6,000 ש''ח.

הנתבעת מצידה, טוענת שאין יסוד לתביעה אשר בתשלום עבור חבילת השיחות לחו"ל, מציגה הנתבעת תרשומת שערכה עובדת הנתבעת מיום 21/6/09 וממנה עולה כי התובע הזמין את השירות כנגד תשלום בסך 5 ₪ לחודש. הנתבעת טוענת כי כאשר הלין התובע על החיוב, הוא זוכה מיידית במלוא הסכומים שנגבו ממנו, אך זאת לא מתוך הכרה בנכונות טענותיו אלא בשל השאיפה ליתן לו שירותים לשביעות רצונו כלקוח של הנתבעת. לגבי עדכון ההטבה שהובטחה לתובע, טוענת הנתבעת כי מדובר בסך הכול בטעות אשר תוקנה מיד כאשר פנה התובע. הנתבעת טוענת איפוא כי בסך הכול פעלה באדיבות כלפי התובע ואין בסיס לתביעה.

למעשה, אין מחלוקות עובדתיות של ממש בין הצדדים ובדיון אשר התקיים בפניי חזרו הצדדים על טענותיהם. מהטענות אשר העלו הצדדים בפניי ראויה לציון טענת התובע לפיה לשיטתו פועלת הנתבעת בחוסר תום לב ומתוך מגמה לחייב את לקוחותיה בכספים לא לה על בסיס ההנחה שלא תיתפס ואף אם תיתפס לא יבואו עמה חשבון בשל הסכומים הקטנים. מטענות נציג הנתבעת ראויה לציון תשובתו לשאלה בדבר הקלטת השיחה עם התובע אשר לגרסתו נשמרת בסך הכול שלושה חודשים בלבד וזאת לנוכח מדיניות הנתבעת ועלויות האחסון.

"דין פרוטה כדין מאה" וזכותו המלאה של אדם לבוא חשבון עם זה אשר גבה ממנו כספים שלא כדין, אף אם הכספים אשר נגבו מסתכמים בסכום פעוט ערך. בית המשפט איננו מקל ראש גם לא בסכומים פעוטי ערך, מה גם שמתן התואר לסכום הינו לעיתים עניין סובייקטיבי לחלוטין. כאשר מגיע לאדם כספים אין לו כל זכות ליטול מאשר מגיע לו ולו גם בהיקף של פרוטה.

יחד עם זאת, לא כל מקרה של גביית כספים שלא כדין מלמד על מעשה קנוניה או מירמה. אפשר בהחלט שייתכנו תקלות. איש איננו מושלם ואף לא חברות גדולות אשר אמורות לפעול בצורה מסודרת. כאשר מתברר כי נגבו כספים שלא כדין וכאשר טוען התובע כי גבייה זו מלמדת על התנהגות שיטתית וסידרתית, משול הדבר להאשמת אדם במעשה קנוניה ומרמה ואלו, כידוע, הינם מעשים המכתימים שמו של אדם ומחייבים את הטוען להם לנטל הוכחה מוגדל ביחס לנדרש כרגיל במשפט אזרחי. טענת התובע לפיה בעניין דנא התבררה שיטתיות בפעולות הנתבעת, נטענה בעלמא, לא הוצגה לכך כל ראיה ולא ניתן לבסס כל החלטה על טענה שכזו.

מאידך גיסא, גם טענת הנתבעת לפיה כלל לא נעשתה טעות וחיוב התובע התבסס על שירות אשר הוזמן גם הוזמן ממנו, לא הוכחה. תרשומת אשר ערכה עובדת הנתבעת, אשר לא העידה בפניי, איננה יכולה להוות אסמכתא ובוודאי לא כאשר התובע מכחיש מכל וכל הזמנת שירותים שכאלו מהנתבעת. לכך בדיוק נועדה אותה שיטה אשר פשטה במחוזותינו להקלטת שיחות בין נותן השירות ללקוח. לו טרחה הנתבעת להציג את תמליל אותה הקלטה ניתן היה לדעת בוודאות אם אכן הוזמן השירות אם לאו. הנתבעת לא טרחה להציג את אותה הקלטה והודתה כי זו נמחקה לאחר שלושה חודשים בלבד, כמקובל אצל הנתבעת. תקופת ההתיישנות הנקובה בדין הינה 7 שנים. לא שלושה חודשים. אם בוחרת הנתבעת למחוק את אותה ראיה המבססת את החיובים אותם היא גובה לאחר שלושה חודשים בלבד, אין לה להלין אלא על עצמה. בהיעדר ראיה לסתור את טענות התובע, מקובלת עליי טענתו לפיה חויב בגין שירות אותו לא הזמין. במצב זה זכאי גם זכאי היה התובע לזיכוי מלא בגין הכספים בהם חויב אולם מכאן ועד לקביעה כי הנתבעת פעלה מתוך מרמה, רב המרחק כאמור. באין הוכחה למרמה המסקנה הינה כי נפלה טעות בפעילותה של הנתבעת, טעות גרידא, אשר איננה מצדיקה את היקף הסעדים להם עתר התובע.

כך גם ביחס לטענתו השנייה של התובע אשר מסתבר כי בסך הכול גילה טעות וזו תוקנה כאשר פנה על אתר.

כל אחד מהצדדים מציג פסיקה התומכת בגרסתו באשר לאופן בו יש לחייב נתבע אשר התברר כי גבה כספים שלא כדין. התובע מבקש להתבסס על פסיקה לפיה יש להעניש ספקים על כספים אותם גבו שלא כדין כדי ליצור הרתעה. הנתבעת מצידה מבקשת להתבסס על פסיקה המותחת ביקורת על הגשת תביעות גם כאשר מדובר בתקלות סבירות ובסכומים נמוכים.

מצב של חיוב בהוצאות לדוגמא הינו מצב עמו מתמודד המחוקק בלשון ברורה.

סעיף 31 א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 הינו דוגמא לאפשרות לפסוק פיצויים לדוגמא במקרה של פגיעה בצרכן. בהיעדר חקיקה המאפשרת פיצויים בלא הוכחת נזק, הרי שככלל חל העיקרון לפיו לא פוסקים לאדם פיצוי אלא בגין נזק אשר הוכח על ידו.

בנסיבות המקרה דנן לא הוכיח התובע כי התנהגות הנתבעת נופלת בגדר אי אלו מהסעיפים המנויים בחוק הגנת הצרכן או בכל דין אחר המאפשרים הטלת פיצויים לדוגמא וללא הוכחת נזק. כל הנזקים להם טען התובע נטענו בכוללניות ובלא כל פירוט וכאשר תכליתם היחידה הענשתה של הנתבעת. הענשה על מקרה שכפי שכבר הודגש איננו מבטא אלא טעות ולא מעבר לכך. אשר על כן, אני סבור כי כאשר טעתה הנתבעת מן הראוי היה שיינתן פיצוי לתובע אך הפיצויים להם עתר התובע חורגים מכל פרופורציות בנסיבות העניין ואינם מוצדקים. הרושם הינו כי התובע איננו מבקש דווקא ליצור הרתעה אצל הנתבעת שלו זה אשר ביקש שומה היה עליו לחקור ולהעמיק ולאסוף עובדות נוספות לביסוס טענותיו. הרושם הינו דווקא כי התובע מבקש לחייב את הנתבעת בכספים מוגזמים ושלא כדין.

מכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, אך לנוכח העובדה שהורתה של התביעה מלכתחילה בטעות הנתבעת – אינני סבור כי יש לחייב את התובע בהוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תש"ע, 29/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: